יוסף שלום אלישיב
| יוסף שלום אלישיב | |
|---|---|
 הרב אלישיב |
|
| תאריך לידה | א' בניסן ה'תר"ע (10 באפריל 1910) |
| השתייכות | חרדים ליטאים |
| נושאים שבהם עסק | הלכה ופסיקת הלכה, תלמוד בבלי |
| רבותיו | רבי שלמה אלישיב, רבי שמשון אהרון פולנסקי, רבי זליג ראובן בנגיס |
הרב יוסף שלום אלישיב (מכונה הגרי"ש אלישיב; נולד בא' בניסן ה'תר"ע, 10 באפריל 1910, בשאוול שבליטא) הוא פוסק הלכה נודע. נחשב לבכיר הרבנים בקרב החרדים הליטאים ומכונה בקרב ציבור זה "מרן" ו"פוסק הדור".
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייו
נולד כבן יחיד להוריו לאחר 17 שנות נישואין. סבו מצד אמו, חיה מושא, היה המקובל רבי שלמה אלישיב (עליאשאוו), מחבר הספר הקבלי "לשם שבו ואחלמה". אביו היה הרב אברהם לוינסון בן רבי משה מ-אראן, שכונה רבי "אברהם אראנער" ששימש כרב בעיר הומל, שאליה עברה המשפחה בעת מלחמת העולם הראשונה וחיבר את ספר ההלכה "ביכורי אברהם"[1]. בילדותו שימש כסופר של סבו, לאחר שעיניו של הסב כהו[2]. משפחתו עלתה לארץ בתרפ"ד (1924), והשתקעה בשכונת מאה שערים בירושלים. לצורך העליה שונה שם המשפחה ל"אלישיב", על מנת לקבל סרטיפיקט משפחתי אחד (שינוי השם נעשה בעצת הרב החפץ חיים). לצורך השגת הסרטיפיקט נעזרה המשפחה ברב קוק[3].
לאחר עלייתו לארץ למד תורה באופן אישי בבתי מדרש שונים בירושלים, אך לא בישיבה כל שהיא.
בשנת תר"ץ (1930), בגיל 20 נישא לשיינה חיה, בתו של הרב אריה לוין. הרב אברהם יצחק הכהן קוק סייע בשידוכם וסידר את החופה.[4] בשנת תרצ"ח (1938) הוא הוסמך לרבנות על ידי הרב זליג ראובן בנגיס, ראב"ד העדה החרדית בירושלים.[5][דרושה הבהרה]
משנת ת"ש (1940) נמנה עם רבני בית המדרש "אוהל תורה" שבראשות הרב שמואל יצחק הילמן. הרב אלישיב כיהן במשך שנים רבות, מיום פטירת אביו, כרב בית הכנסת "תפארת בחורים" בשכונת מאה שערים בירושלים. הוא השתתף בתפילות בית הכנסת ומסר בו שיעור גמרא מדי יום. עם זאת, לא מילא את התפקידים המקובלים של רב בית כנסת, כגון נשיאת דרשות שבת הגדול ושבת תשובה, מכירת חמץ של מתפללי בית הכנסת וכדומה. בעשור הראשון של המאה ה-21, עקב חולשתו, עבר השיעור לבית כנסת שהוקם במיוחד בסמוך לביתו.
בראשית ימי המדינה מונה הרב אלישיב למשרת רב העיר רמלה, אך לאחר זמן קצר התפטר מתפקידו. בח' בכסלו תשי"א (1950) מונה בידי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג[6] לדיין בבית הדין הרבני האזורי בירושלים. זמן קצר אחר כך מונה לדיין בבית הדין הרבני הגדול.[7] כיהן במשרה זו עד שנת 1974. בסך הכל כיהן כעשרים שנה בבית הדין הגדול של הרבנות הראשית, עם המלצתו של הרב זליג ראובן בנגיס מהעדה החרדית,[8] למרות התנגדות הרב מבריסק ועוד כמה רבנים למוסדות הרבנות הראשית.
בעקבות היבחרו של הרב שלמה גורן לרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הגדול, ובעקבות פולמוס פסק דין האח והאחות, שהיה שנוי במחלוקת הלכתית והרב אלישיב נטל בו חלק פעיל, הוא פרש מבית הדין. עם זאת, הורה לאחרים שלא לפרוש מהרבנות במקום שלא נבחר מועמד ראוי אחר.
לאחר פטירת הרב שך היה למנהיג הבולט של הציבור הליטאי בישראל ולסמכות העליונה של מפלגת דגל התורה.
[עריכה] דרך לימודו
הרב אלישיב הוא אוטודידקט שלא רכש את השכלתו בלימוד מסודר בישיבות, לא בחו"ל ולא בארץ ישראל, אלא בעיקר על ידי לימוד עצמי. את המסורת בפסיקת הלכה קיבל בעיקר אצל רבי שמשון אהרון פולנסקי מטפליק, אצל הרב זליג ראובן בנגיס ואצל הרב יצחק אייזיק הרצוג.
קשה לקבל אינדיקציה ברורה לדרך לימודו, משום שהוא מוסר רק שיעור שמיועד לבעלי רקע תורני בסיסי, ורק בעקבות דרישה ציבורית העלה מעט את רמת השיעור. עם זאת קיימים מספר מאפיינים בשיטת לימודו: הרב אלישיב הוא פשטן - אין לו אלא הטקסט לפניו, והוא מפריד את ניתוח הטקסט מניתוח רוח הדברים.
הרב אלישיב אינו עוסק בפומבי בעניינים קבליים, אך מקובל בציבור הליטאי כי הוא מבין בתחום זה.[9]
[עריכה] מנהיגותו
סגנון התנהלותו של הרב אלישיב מסוגר: הוא אינו מרבה להופיע בציבור, אינו נואם באירועים שבהם הוא מופיע, אינו כותב ספרים (למעט ספרים שמוציאים בשמו תלמידיו) וגם אינו חבר באופן רשמי במועצת גדולי התורה של דגל התורה - על אף שהוא המנהל בפועל את ישיבותיה.[10] עמדותיו נחשבות שמרניות. כך, לדוגמה, התנגד לכמה רפורמות שתוכננו בציבור החרדי, בהן הקמת מכללות אקדמיות לחרדים, הארכת הלימודים בסמינרים (בתי הספר התיכוניים) לבנות, והתנגד להידברות בין חרדים לחילונים במסגרת אמנת כנרת. מאבקו בשימוש בהיתר מכירה בשנת השמיטה היה כרוך בעימות חריף עם הרב הראשי אליהו בקשי דורון. הרב שטיינמן, הנחשב לבא אחריו בהיררכיית ההנהגה הליטאית, מתון ממנו, ובעבר ספג את זעם חוגי העדה החרדית על הסכמתו לחוק טל - סוגיה בה דעתו של הרב אלישיב נותרה עמומה.
על הרב אלישיב יצא קצפם של החוגים הקיצוניים כ"אתרא קדישא" בשל הסדר פשרה שהסכים לו בפרשת הקברים בפסגת זאב בירושלים, שם פסק על פי תשובתו של בעל "חוות יאיר" שבמקרים מסוימים ניתן לפנות קברים לצורך דרך הרבים. הפסיקה הובילה למתיחות בין הליטאים לבין העדה החרדית.
בעניין בתי הדין לערעורים, סובר הרב אלישיב כי הם מותרים ואף נצרכים, כל עוד מדובר בבירור הסבירות שבפסיקה הערכאה הקודמת. לאור זאת שימש בעצמו כדיין בבית הדין הגדול[11].
בזכות מעמדו, להסכמה שלו חשיבות רבה. בין השאר הסכמתו לש"ס שוטנשטיין, הועילה לקבלתו ותפוצתו של ש"ס מבואר זה בקרב המגזר החרדי. בשנים האחרונות ממעט הרב במתן הסכמות לחיבורים תורניים.
[עריכה] עמדות פוליטיות
מעורבותו הראשונה בתחום הפוליטי הייתה ב-1988, כאשר תמך ברב שך בהקמת מפלגת "דגל התורה". בשנים בהן היה הרב שך מעורב בפוליטיקה, הייתה השפעתו של הרב אלישיב בפוליטיקה הארצית משנית. בפוליטיקה הירושלמית הייתה לו השפעה רבה, ובשנת 1993 עמד מאחורי הברית שכרתו החרדים עם אהוד אולמרט, בהתמודדותו מול טדי קולק על ראשות העיר ירושלים.
ב-1999 הסכים למהלך שהוביל הרב שטיינמן להצטרפות יהדות התורה לממשלת אהוד ברק, על אף שתיק החינוך הופקד בידי איש מרצ.
עם פטירתו של הרב שך, בשנת 2001, ירש הרב אלישיב את מקומו כמנהיג הציבור הליטאי ומפלגתו "דגל התורה", לצד הרב שטיינמן. על אף שכוחה האלקטורלי של "דגל התורה" לא עולה על שני מנדטים, השפעתו הגדולה של הרב אלישיב מאפשרת לו להיות בעל המילה האחרונה בכל הקשור לפוליטיקה החרדית ולהתנהלות החרדים מול החילונים.
כשהצטרפה המפד"ל לממשלת שרון ב-2003, בה הייתה חברה גם מפלגת שינוי, הוא הוציא הודעה חריפה ביותר כנגדה וכנגד מנהיגיה.
בתחילת 2005 עמד במוקד תשומת הלב הציבורית, כאשר בידו היה להכריע האם דגל התורה תיכנס לממשלה המקדמת את תוכנית ההתנתקות. לאחר שהובטח לו שתוכנית הליבה לא תיושם בבתי ספר חרדיים, הסכים לכניסה לממשלה, על אף לחצים גדולים שהופעלו עליו מצד חוגי הימין.
הרב אלישיב הביע את התנגדותו לתוכנית ההתנתקות והוא הורה לחברי הכנסת של "דגל התורה" להצביע נגד התוכנית. בתקשורת פורסם כי נימק זאת ברצון להעביר מסר לציבור כי "אנחנו לא בעד גירוש יהודים, אנחנו אוהבים את ארץ ישראל"[12]. בהצבעה האחרונה בנושא בכנסת הוסיף גם כי "מדובר בפיקוח נפש".[13] הורה לח"כ אברהם רביץ, נציגו בוועדת חוקה, חוק ומשפט, להצביע עם האופוזיציה בעד ההצעה למשאל עם על ההתנתקות,[14] למרות איומים מספסלי השמאל בכנסת, כי ינצלו את החוק התקדימי לערוך משאלי עם גם בענייני דת ומדינה. עם זאת, הורה שלא לעזוב את הקואליציה בשל ביצוע התוכנית.
בשנת 2003 אישר לאורי לופוליאנסקי להתמודד על ראשות עיריית ירושלים. החלטה זו נחשבת תקדימית, לאור המדיניות שהייתה מקובלת קודם לכן בקרב החרדים האשכנזים שלא ליטול תפקידים פוליטיים בכירים בערים שאינן חרדיות.[15]
החלטתו היא שהביאה באותה שנה למינויו המפתיע של הרב יונה מצגר כרב האשכנזי הראשי. ההחלטה גררה ביקורת קשה מצד גורמים דתיים לאומיים שטענו כי שיעור הקומה התורני של הרב מצגר אינו מתאים לתפקיד. לדברי העיתונאי אבישי בן-חיים, תמיכת הרב אלישיב במינוי נבעה מחשש לחידושים הלכתיים שהיה מנהיג המועמד האחר לתפקיד, הרב יעקב אריאל.[16] יש הטוענים שהמניע העיקרי לפעילותו בנושא, היה הרצון לביטול השימוש בהיתר המכירה בשנת השמיטה. היו שהאשימו את הרב יוסף אפרתי בסערה סביב היתר המכירה, ותלו אותה באינטרסים כלכליים שיש לו בעניין. האשמת הרב אפרתי בניהול מניפולטיבי של חצר הרב אלישיב הושמעה לא פעם בציבור החרדי.[17] בבחירות 2003 לראשות עיריית בני ברק, המחולקת ברוטציה, החליט הרב אלישיב כי יש לקיים את ההסכם ולהפקיד את המשרה בידי מועמד אגודת ישראל, ישכר פרנקנטהל.
בניגוד לנוהגו, הוא הצטרף לעמדתו של בד"ץ העדה החרדית הגורסת שיש להילחם כנגד עריכת מצעד הגאווה בירושלים, ושלא כדעת האדמו"ר מגור הרב יעקב אריה אלתר שגרס שיש להימנע מכך, כדי שלא למשוך תשומת לב למצעד.
כאשר ועידת אנאפוליס יצאה לדרך, הביע את התנגדותו לאפשרות של חלוקת ירושלים, הצטרף לקריאה שכותרתה "על ירושלים ידו גורל" וקרא לציבור להצטרף לעצרת הפתיחה של המאבק נגד התוכניות המדיניות של הממשלה שהתקיימה בבית הכנסת הרמב"ן ברובע היהודי בירושלים.
לקראת בחירות 2009 התגלעו חילוקי דעות בינו לבין הרב שטיינמן בשאלת זהות נציגה השלישי של דגל התורה ברשימת יהדות התורה לכנסת. הרב אלישיב תמך במנחם כרמל בעוד שהרב שטיינמן תמך ביעקב גוטרמן ראש עיריית מודיעין עילית. בסופו של דבר הרב שטיינמן ויתר, וכרמל שובץ במקום השביעי ואילו גוטרמן במקום השמיני ברשימה המשותפת.
[עריכה] משנתו ההלכתית
הרב אלישיב השיב במהלך חייו אלפי תשובות בכתב ובעל פה. כיום הוא אינו משיב בכתב אלא לעתים נדירות, כדוגמת פרשת הפיאות שמקור שערן בטקסי פולחן בהודו, שם השיב בעצמו תשובה הלכתית האוסרת על השימוש בהן.
בניגוד לדעת פוסקי הלכה אחרים, דעתו היא שאין דינם של החילונים כיום כדין תינוק שנשבה, משום שהם יושבים בין יהודים ויודעים שיש מי ששומרים שבת.[18] אולם, יש מי שטוען שעמדתו בסוגיה אינה חד-משמעית, שכן בניגוד לעמדתם של פוסקי הלכה אחרים, כדוגמת ר' שלמה זלמן אוירבך, הרב אלישיב מסרב לראות ביהודים שאינם שומרי תורה ומצוות גויים לכל דבר, כי אם יהודים חוטאים, על כל המשתמע מכך. לפיכך, אמנם הם אינם תינוקות שנשבו, אך גם לא "מומרים" או "משומדים".[19]
במצוות התלויות בארץ הוא רואה את החזון איש כ"מרא דשמעתתא" ("בעל השמועה" בארמית, דהיינו - הבקי ביותר בהלכות אלו), ו"מרא דארעא דישראל" ("בעל ארץ ישראל" בארמית, דהיינו - רבה של ארץ ישראל). למרות הסתמכותו על החזון איש הוא נוטה להקל יותר ממנו במצוות התלויות בארץ.[דרוש מקור]
[עריכה] דיני נפשות
כפוסק החשוב ביותר בציבור הליטאי מגיעות לרב אלישיב שאלות רבות העוסקות בחיי אדם, ויש לו פסיקות רבות בנושא. אחת מפסיקותיו הידועות היא איסור על ניתוק ממכשירי החייאה של חולה שמת מוות מוחי. הרב אלישיב הגדיר ניתוק כזה כרצח.
פסיקה מקורית נוספת שלו עוסקת ברמת הסיכון שמותר ליטול בכניסה לניתוח; הוא נשאל אודות ילד חולה בהידרוצפלוס, שהיה צריך להיכנס לניתוח קוסמטי שהיה כרוך בסיכון חיים. הרב אלישיב פסק שמותר להיכנס לניתוח אך ורק כאשר מדובר בניתוח שהרופא המנתח עומד לשלם מחיר אישי עבור טעות אפשרית שהוא עלול לעשות, אך במקרה הנוכחי של הילד החולה בהידרוצפלוס, ההורים לוקחים את הסיכון מראש מכיוון שהילד מכביד על חייהם האישיים, והם לא יתבעו את הרופא על רשלנות, ומכיוון שכך חל איסור להיכנס לניתוח.[20]
עוד פסק מקורי שלו מתייחס לאישה שתפוקת לבה הייתה 10 אחוזים מהתצרוכת, ונשלחה לחו"ל לצורך השתלת לב. כאשר האישה הגיעה לחו"ל היא החלה פתאום להרגיש טוב, אך אף על פי כן הרופאים המליצו על הניתוח. היא פנתה לרב יצחק זילברשטיין והביעה חשש שהרופאים טועים. הרב זילברשטיין הפנה שאלה זו לרב אלישיב, שפסק כי ניתן לנתח רק אם הרופאים בחו"ל יוכלו להסביר מדעית לעמיתיהם הישראלים את השוני שחל במצבה של האישה, אך אם אין להם הסבר לשינוי זה - אין לנתח.[20]
[עריכה] צאצאיו ותלמידיו
הרב אלישיב אלמן ואב ל-12 ילדים:
- הרב שלמה - רב בית המדרש "תפארת בחורים"
- הרבנית בת-שבע קנייבסקי (תרצ"ב - י"ז תשרי תשע"ב) - אשת הרב חיים קנייבסקי
- שרה רחל - אשת הרב יוסף ישראל ישראלזון
- דינה עטיל (תרצ"ד - תשס"ב) - אשת הרב אלחנן ברלין
- שושנה (תרצ"ה - תשנ"ח) - אשת רב יצחק זילברשטיין
- לאה (תרצ"ח - ח' סיון תש"ע)[21] - אשת הרב עזריאל אוירבך
- הרב משה, חתנו של הרב חיים ברים
- הרב בנימין - מחבר ספרי "יד בנימין" על התלמוד הבבלי. חתנו של הרב מיכל יהודה ליפקוביץ.
- הרב אברהם - משמש את הרב בביתו
- רבקה - נהרגה בגיל שנה וחצי בעת מלחמת השחרור מפגיעת פגז ירדני
- יצחק - (נולד ב-תש"י), נפטר בילדותו
- גיטה - אשת הרב בנימין רימר, ראש ישיבת "קרית מלך" בבני ברק
בשנת 2009 נולד לרב אלישיב נכד-נין (דור שישי) ראשון, מצאצאיה של בתו בת שבע קנייבסקי.[22] לרב אלישיב תלמידים רבים, והמוכר שבהם הוא הרב יוסף אפרתי שגם משמש כעוזרו האישי ("משמש", או"נאמן ביתו", בעגה החרדית). בין תלמידיו: הרב בן ציון הכהן קוק, המוציא את ספרי פסקי ההלכה שלו; הרב צבי ובר - רב בנווה יעקב וחבר בד"ץ שארית ישראל; הרב משה מרדכי קרפ - רב במודיעין עילית; הרב צבי וייספיש - ראש ישיבת הר"ן; הרב דוד אריה מורגנשטרן; הרב יצחק דרזי, מחבר הספרים "שבות יצחק".
[עריכה] פרסומים עם דברי תורתו
כתביו של הרב אלישיב קובצו על ידי תלמידיו:
- קובץ תשובות - שו"ת שלושה חלקים, ירושלים תש"ס-תשס"ג
- הערות - סדרת ספרים המכילה סיכומים של שיעורים על מסכתות התלמוד הבבלי
- הגדה של פסח מבית רבינו הגרי"ש אלישיב, תשס"ו
- שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב - ברכות, שזורים בפסקי הלכה והנהגות ששמע הרב בן ציון הכהן קוק, הוצאת פלדהיים, תשע"א
כמו כן, יצאו מספר ספרים שבהם מובאות תשובות שהשיב בעל פה:
- ישיב משה - בעריכת הרב משה טורעצקי, ירושלים תשמ"ט
- פניני תפילה, פניני שבע ברכות, ופניני חנוכה - בעריכת הרב בן-ציון הכהן קוק
- אשרי האיש - אורח חיים, בעריכת הרב יחזקאל פיינהנדלר, שלושה כרכים, ירושלים תש"ע
- וישמע משה - בעריכת הרב משה פריד, ירושלים, תשע"א
- ידון משה - פסקי הלכה אקטואליים, על ידי השואל הרב יהודה משה קופילוביץ, ירושלים תשע"ב
[עריכה] לקריאה נוספת
- י' סג"ל[23], השקדן, פרקי מופת אודות יגיעה ופירות משקידתו בתורה של רבינו רשכבה"ג מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א. ירושלים: הוצאת Tuvia's (מונסי), חלק א: תרפ"ב-תש"ן, תש"ע (פרק א' מהספר) ; חלק ב: תשל"ג-תשס"ו, תשע"א (פרק מהספר)
- נתן וייס, תורה מבית ומחוץ, משפחה, כ"ב באייר ה'תשס"ז
- שלמה קוק, "מרן הגרי"ש אלישיב: 'יש עניין למסור את הנפש להחזקת תורה'", קו עיתונות דתית, ה' בסיון ה'תשס"ט.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- רמי ריינר, קווים ראשוניים לדמות ההלכתית של הרב יוסף שלום אלישיב, פורסם בקובץ 'נטועים'
- רשימת המאמרים של יוסף שלום אלישיב, באתר רמבי"ש
- שלום ירושלמי, הגאון מסמטת חנן, באתר nrg מעריב, 09 במאי 2003
- קשריו של הרב יוסף שלום אלישיב עם הרב אברהם יצחק הכהן קוק מתוך שבת הראי"ה
- הרב אלישיב לומד בביתו - סרטון וידאו מאתר צופר
- יוסי כץ, ימים על ימי מלך: הגרי"ש בן 100, באתר בחדרי חרדים, 16 במרץ 2010
- ישראל גליס, ההזמנה לחתונה, הכתובה ושטר התנאים של הגרי"ש , באתר כיכר השבת, 5 באפריל 2011
- משה ויסברג, 20 שעות התמדה ביממה • סדר יומו של הגרי"ש אלישיב, באתר בחדרי חרדים, 19 באפריל 2011
- יהודה שלזינגר, הפוסק, באתר ישראל היום, 28 באוקטובר 2011
- שלמה קוק, ספר תורה שרוי בצער • הנהגות מרן פוסק הדור בימי אבלו, מתוך קו עיתונות
- אלי מנדלבאום, הצצה נדירה במיוחד: יום בחיי הרב אלישיב, באתר ynet, 5 בפברואר 2012
- משה הלר, שלי"ט העיר: לא תאמינו כמה הרב אלישיב השפיע על חייכם, באתר nrg מעריב, 9 בפברואר 2012
[עריכה] הערות שוליים
- ^ מודעה שבה מופיע האב בשם "הרב מהאמלע".
- ^ לשם שבו ואחלמה ספר הכללים, דף ו עמוד ב.
- ^ 'אגרות לראי"ה', אגרת קל"ב.
- ^ הרב אליעזר מלמד בעיתון "בשבע" וכן בעלון "שבת הראי"ה" - פרשת פנחס (גיליון 31).
- ^ השקדן, ע' 58.
- ^ באותה עת לא הייתה קיימת הוועדה למינוי דיינים.
- ^ הזמן בו החל לכהן כדיין בבית הדין האזורי ובבית הדין הגדול אינו ברור לגמרי. פסקי הדין הרבניים (פד"ר) פורסמו בדרך כלל ללא תאריך, אך נראה לפיהם שהוא מונה לדיין בבית הדין הגדול באותה שנה שבה החל לכהן כדיין בבית הדין האזורי (על פי הספר "השקדן").
- ^ דיון בנושא בפורום "בחרדי חרדים".
- ^ נתן וייס, "בית האצולה, עניו משכנו: הרב אלישיב ושושלת התורה שלו", משפחה גיליון 159, 23 מאי 2007: הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן נשאל אם יש מישהו בדור שלנו שמבין קבלה. הרב שטיינמן חשב לרגע, ואז הנהן בראשו וענה בחיוב. הוא נשאל אז מי זה, ואחרי רגע של שתיקה השיב הרב שטיינמן: "הרב אלישיב".
- ^ אבישי בן חיים, רוטציה בדגל התורה, באתר ynet, 11.12.2002.
- ^ עדות הרב שרמן בשמו בריאיון ביתד נאמן, וראה גם השקדן, עמ' 121-120
- ^ אילן מרסיאנו, יהדות התורה תצביע נגד ההתנתקות, באתר ynet, 25 באוקטובר 2004
- ^ ידיעה באתר "ערוץ 7".
- ^ ידיעה באתר "מחלקה ראשונה".
- ^ שלום ירושלמי, הגאון מסמטת חנן, nrg, 9 במאי 2003.
- ^ אבישי בן-חיים, "הרב מצגר הוא בור ועם הארץ", nrg מעריב, 21.3.2006.
- ^ ציטוט כתבה בעיתון "כל העיר" ודיון בנושא, בפורום "בחדרי חדרים".
- ^ כעדות חתנו הרב יצחק זילברשטיין (עלינו לשבח, במדבר, עמ' תעז): "כאשר ציינתי בפני מרן שליט"א את דברי החזו"א על 'תינוקות שנשבו', אמר מו"ח [= מורי חמי] שכיום קשה לומר זאת, משום שאדם המתגורר בארץ ישראל ורואה את שומרי השבת ואת המלחמות (=מאבקים כנגד חילול שבת), אולי אינו בגדר תינוק שנשבה". וראה אבישי בן חיים, קיץ. חם. אין מה לעשות, nrg. וע"ע עלינו לשבח (ויקרא, עמוד שח) שבמצבים מסוימים הוא מכיר במעמד של 'תינוק שנשבה'. וע"ע תינוק שנשבה#היסטוריה של שימוש במונח, בהערה.
- ^ אמיר משיח, הלעיטהו לרשע וימות - עמדתו של הרב יוסף שלום אלישיב כלפי היהודי המומר, מורשת ישראל 9 (תשע"ב), עמ' 148-131.
- ^ 20.0 20.1 הרב יצחק זילברשטיין, איזו רמת סיכון מתירה ההלכה לקחת בטיפולים בעלי סיכון גבוה?, הערוץ האקדמי של אוניברסיטת חיפה.
- ^ דוד קורן, "אבא למה טרחת?" • "לאה, את שווה את זה", אמר הגרי"ש, 21 במאי 2010, באתר בחדרי חרדים
- ^ דור שישי לרב אלישיב - בחייו, ב"רשת ynet" - אתר תוכניות הטלוויזיה וחדשות 2.
- ^ שם עט של יהושע לוין, בנו של הרב אברהם דב לוין
| אחרונים | ||
|---|---|---|
| חכמי יהדות אשכנז |
רבי משה איסרליש • רבי שלמה לוריא • רבי מרדכי יפה (ה"לבוש") • רבי יהושע פלק כץ (הסמ"ע) • רבי יעקב יהושע פלק (ה"פני יהושע") • רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (המהרש"א) • רבי יואל סירקיש (הב"ח) • רבי שבתי כהן (הש"ך) • רבי דוד הלוי סגל (הט"ז) • רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר (ה"מגן אברהם") • רבי אריה לייב גינצבורג (ה"שאגת אריה") • רבי נתנאל וייל (בעל "קרבן נתנאל") • רבי יוסף תאומים (ה"פרי מגדים") • רבי יחזקאל לנדא (ה"נודע ביהודה") • הגאון מווילנה • רבי שניאור זלמן מלאדי (בעל ה"תניא") • רבי אברהם דנציגר (ה"חיי אדם") • רבי יעקב לורברבוים (ה"נתיבות המשפט") • רבי עקיבא איגר • רבי משה סופר (ה"חתם סופר") • רבי מנחם מנדל שניאורסון (ה"צמח צדק") • רבי שלמה קלוגר • רבי שלמה גאנצפריד (בעל ה"קיצור שלחן ערוך") • רבי יצחק אלחנן ספקטור • רבי יחיאל מיכל אפשטיין (בעל "ערוך השולחן") • רבי שלום מרדכי שבדרון (המהרש"ם) • רבי ישראל מאיר הכהן (ה"חפץ חיים") • רבי חיים עוזר גרודזנסקי • רבי חיים מבריסק • רבי שמעון שקופ • רבי ברוך בער ליבוביץ • רבי אברהם ישעיהו קרליץ (ה"חזון איש") • רבי משה פיינשטיין • רבי מנחם מנדל שניאורסון ("הרבי מליובאוויטש") |
|
| חכמי יהדות ארצות האסלאם |
רבי שמואל די מדינה (מהרשד"ם) • רבי אברהם די בוטון (בעל "לחם משנה") • רבי יוסף קורקוס • רבי יהודה רוזאניס (בעל "משנה למלך") • רבי חיים בנבנישתי (בעל "כנסת הגדולה") • רבי אפרים נבון (המחנה אפרים) • רבי מרדכי כרמי (בעל ה"מאמר מרדכי") • רבי שלום שרעבי (הרש"ש) • רבי יחיא צאלח (מהרי"צ) • רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) • רבי חיים פאלאג'י • רבי עבדאללה סומך • רבי יוסף חיים מבגדאד (ה"בן איש חי") |
|
| חכמי ארץ ישראל |
רבי דוד בן זמרא (הרדב"ז) • רבי בצלאל אשכנזי (ה"שיטה מקובצת") • רבי יוסף קארו • רבי משה מטראני (המבי"ט) • רבי יוסף מטראני (המהרי"ט) • רבי לוי בן חביב (המהרלב"ח) • רבי אברהם יצחק הכהן קוק • הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל • הרב יצחק אייזיק הרצוג • הרב צבי פסח פרנק • רבי שלמה זלמן אויערבך • רבי אליעזר יהודה ולדנברג • רבי מרדכי אליהו • רבי יוסף שלום אלישיב • הרב עובדיה יוסף |
|
